חידוש מעניין בנושא בר-מצוה ותפילין
בחג הפסח בליל הסדר וכן בכל יום בשנה הורים מלמדים מושגים מרכזיים של
היהדות לילדיהם. המושגים הם יציאת מצרים, ושיש להקב"ה הכוח והממשלה
בעליונים ובתחתונים לעשות מה שבא לו, אחדות השם ומושגי שכר ועונש, ועוד.
אחרי שנים רבות של חינוך בזמן שנער נכנס לגיל המצוות האב קושר את המושגים
הללו ליד לבו של הנער כדי שיכנסו ללבו וכן על קדקודו בכדי שיחלחלו
למוחו.
תמצאו מצוות של חינוך ילדים שונים מתוך פרשיות התפילין והמזוזה.
מאיזה פסוקים מוצאים שתים מן הד' הבנים של ההגדה?
פרשיות של תפילין שמות פרק יג - וידבר יקוק אל משה לאמר: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם
ובבהמה לי הוא: ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית
עבדים כי בחזק יד הוציא יקוק אתכם מזה ולא יאכל חמץ: היום אתם יצאים בחדש
האביב: והיה כי יביאך יקוק אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר
נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה: שבעת
ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליקוק: מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה
לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה
יקוק לי בצאתי ממצרים: והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה
תורת יקוק בפיך כי ביד חזקה הוצאך יקוק ממצרים: ושמרת את החקה הזאת למועדה
מימים ימימה: ס
והיה כי יבאך יקוק אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך: והעברת
כל פטר רחם ליקוק וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליקוק: וכל פטר חמר
תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה: והיה כי ישאלך בנך
מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יקוק ממצרים מבית עבדים: ויהי
כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יקוק כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור
בהמה על כן אני זבח ליקוק כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה: והיה לאות
על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יקוק ממצרים:
למה חינוך בנים כל כך מרכזי בתפילין, מזוזות וליהדות בכלל? (לא נמצא בטקסט)
פרשיות של מזוזה ותפילין - דברים פרק ו - שמע ישראל יקוק אלהינו יקוק אחד: ואהבת את יקוק אלהיך בכל לבבך ובכל
נפשך ובכל מאדך: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך: ושננתם
לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וקשרתם לאות על
ידך והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך: ס
דברים פרק יא - והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את יקוק
אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם: ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש
ואספת דגנך ותירשך ויצהרך: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת:
השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם: וחרה אף
יקוק בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה
מעל הארץ הטבה אשר יקוק נתן לכם: ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם
וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם את בניכם
לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וכתבתם על מזוזות ביתך
ובשעריך: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יקוק לאבתיכם לתת
להם כימי השמים על הארץ: ס
לפי המכילתא מאיזה מילים בפסוק אנחנו לומדים שאב צריך להביא תפילין לבנו שיודע לשמור תפילין?
מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה יז ד"ה ושמרת את - ושמרת את החוקה הזאת למועדה למה נאמר לפי שנאמר והיה לך לאות על ידך שומע
אני אף הקטנים במשמע, והדין נותן הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה
אם למדת על מזוזה שהיא נוהגת בקטנים כבגדולים אף תפילין ינהגו בקטנים
כגדולים ת"ל ושמרת את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין
מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין הרי הוא עושה לו תפילין.
לפי רש"י למה נכתבה בפרשת שמע ישראל גם "ובכל מאדך" וגם "ובכל נפשך"?
לפי אבן שועיב איך מקיימים את המילים שפסוק "ובכל מאדך"?
רש"י דברים פרק ו פסוק ה - ובכל מאדך - בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל
מאדך. דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת
פורענות וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא וגו' (שם קטז,
יג) צרה ויגון אמצא וגו':
דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ואתחנן ד"ה וצוה הקב"ה - שתהא הפרשה [של שמע ישראל] נכתבת במזוזות הבית כנגד בכל מאדך, כי הוא
הממון והממון בביתו של אדם. ובסדר הזה נכתבו בפרשה. תחלה הלב ואחר כך הנפש
ואחר כך המאד. וכן נכתבו פעם שנית וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין
עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך
בשנים מ'-ק' (1280-1340). היה תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א ורבו של ר'
מנחם בן זרח. ספר הדרשות שלו הוא חיבור דרשני שלם לפי סדר פרשות השבוע
והמועדים, והוא כולל ענייני הלכה ואגדה, פירושים לתלמוד ולמדרשים, דברי
מוסר וחכמה, קבלה ופילוסופיה. נדפס לראשונה בקושטא רפ"ג (1523), ומאז נדפס
עוד כמה פעמים. למאגר הוכנסה מהדורתו המתוקנת של הספר, שנדפסה ע"י הרב זאב
מצגר, בירושלים תשנ"ב בשני כרכים.
לפי השלחן ערוך על איזה עניינין אנחנו צריכים לחשוב
בעת קבלת עול מלכות שמים כשמניחים תפילין וכשקוראים קריאת שמע? איך
הזכרונות הללו גורמים למיעוט הנאתיו? (תפרשו את הטקסט)
שולחן ערוך אורח חיים סימן כה - (טו) יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם 1 יחוד שמו
2 ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור 3 נסים
ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, 4 ואשר לו הכח והממשלה בעליונים
ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. 5 וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב
שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו. (מקורו
מרבינו יונה על הגמ' ברכ' י"ד ד"ה הרוצה לקבל עליו)
באיזה קולמוס (עט) כותבים ספרי תורה תפילין ומזוזות ואיזה מוסר אנחנו לומדים מזה?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ז הלכה א - לעולם תהא נאה בכניסתך, ותהא נאה ביציאתך ועלוב לאנשי ביתך, ותהא ממעט את
העסק, ועסוק בתורה, אמרו עליו על ר' שמעון בן אלעזר שהוא בא ממגדל גדר
מבית רבו, והיה רוכב על החמור, והיה מטייל על שפת הים, ומצא אדם מכוער,
אמר לו כמה אתה מכוער, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך, אמר לו לך ואמור
לאומן שעשאני, כיון שידע ר' שמעון שחטא, ירד מן החמור, והיה משתטח לפניו,
אמר לו נעניתי לך, מחול לי, אמר לו העבודה איני מוחל לך עד שתלך ותאמר
לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית, הלך ר' שמעון אחריו כחצי מיל,
מצאוהו אנשי עירו ויצאו לקראתו, ואמרו לו שלום עליך רבי, נפנה אליהם
לאחוריו, אמר להם אי זה הוא רבי, אמרו לו זה שהוא בא אחריך, אמר להם אם זה
רבי אל יהיו כמותו בישראל, אמרו לו חס ושלום מה עשה לך, אמר להם כך וכך
עשה לי, אמרו לו אף על פי כן מחול לו, אמר להם הריני מוחל לו, ובלבד שלא
יהא מלומד לעשות כן, אותו היום ישב ר' שמעון בן אלעזר ודרש בבית המדרש
הגדול שלו, לעולם הוי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז, מה קנה זה יצאו בו ארבע
רוחות העולם, קנה הולך ובא עמהם, עמדו ארבע רוחות העולם, קנה עומד במקומו,
לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו דברי תורה, אבל ארז אינו כן, כל
רוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה
בו רוח צפונית דרומית, עוקרתו והופכתו על פניו. אמר ר' שמואל בר נחמני מאי
דכתיב והכה י"י את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, טובה קללה שקלל אחיה
השילוני את ישראל, מברכה שברך בלעם הרשע את ישראל, אחיה השילוני קילל את
ישראל בקנה, שנאמר והכה י"י את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, מה קנה זה אינו
עומד אלא במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם
באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון
דשוממו הרוחות עומד קנה במקומו; אבל בלעם הרשע ברכן בארז, דכתיב כארזים
עלי מים, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ושרשיו מועטין,
אפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון
שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו, ולא עוד אלא שזכה קנה
ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספר תורה נביאים וכתובים. תנא, למה
זכו כלבים שיעשה מצואתן עבוד עורות ספרים תפילין ומזוזות לפי שלא חרץ כלב
לשונו. (וכן זה מופיע במסכת תענית דף כ)
בית יוסף אבן העזר סימן קכה אות כב ד"ה כתוב במרדכי - כתוב במרדכי פרק קמא דגיטין (סי' שכז) בהגהה בשם רבינו שמשון משנ"ץ שאין
כותבין גט בקולמוס של כנף שפירש מסרגליו בקנה וכו' (מס' סופרים פ"א ה"א)
מזיינין בקולמוס של קנה לאפוקי בקולמוס של נוצה ודוק עכ"ל. ומכל מקום לא
משמע לי דמיפסל בהכי אפילו לרבינו שמשון דודאי לא גרע מחקיקה דמכשרינן
בפרק ב' דגיטין (כ.) וכמו שנתבאר בסימן זה (יג):
שולחן ערוך יורה דעה סימן רעא סעיף ז : ספר תורה צריך לכתבו בימין.
(י"א שיש לכתוב בקולמוס של קנה ולא בנוצה) (מרדכי פ"ק דגיטי( - ש"ך
ס"ק יג י"א כו' - כתב העט"ז ואין נוהגין כן
על איזה עור מצוה לכתוב מזוזה ?
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א - הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער,
ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר, ושיהיו כותבין המזוזה
על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער, וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב
בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול
שולחן ערוך יורה דעה סימן רפח ו - כתבה על הקלף או על הגויל, כשרה. לא אמרו: דוכסוסטוס, אלא למצוה. (וקלפים שלנו כשרים לכל) (מרדכי הלכות קטנות).
איך מיייצרים אותיות "ב" ו"ד"?
