פרי הרמון הוא יפה כל כך שצורתו הציורי מוזכר בתנ"ך פי שתיים מן הפסוקים שמדברים על הפרי בעצמו. בנוסף לזה רוב הפסוקים שמדברים על רמון בעצמו. לוקחים את הפרי כמשל ליופי. שם הבוטני של עץ הרמון הוא Punica granatum . היום זה לא ברור מה מקום גידולו הטבעי של עץ הרמון. אבל הוא גודל בר באפגניסטן וכן באגן הים הכספי.
בנוסף ליופיו תופס העין פרי הרמון מאד טעים ובריא. אכילת הרמון ידוע כבריא מאד. המיץ שלו נקרא עסיס רמוני . שתייה של עסיס רמוני על בסיס יומיומי עלול להגן מפני שבץ מוח, טירוף של זקנה ואולי גם סרטן הערמונית.
עסיס רמוני מוזכר בשיר השירים במקביל ליין הרקח. אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי : (שיר ח-ב) זה מה שאומרת הריעה לאהבת לבה ה"דוד" בכדי שיחבק אותה: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי." פירוש המלה התנ"כי "עסיס" הוא סחוט. גם יין ענבים נקראת עסיס.
הפסוק אומר " כפלח הרמון רקתך" פעמיים (שיר ד-ג, ו-ז) כשהדוד רוצה לספר לנו כמה יפה רעיתו. רש"י שנולד בטרויס, צרפת בשנת דת"ת (1040 למניינם) מסביר לנו שרקה "היא גובה הפנים ... אצל העינים ובלשון גמרא קורין אותו 'רומני דאפי' ודומין לפלח חצי רמון בחוץ שהוא אדום וסגלגל. וזה מה שקוראים רקה בעברית מדוברת. ספורנו היה חי באילטליה בשנת ה"ש (1500 למניינם) והיה רב, פרשן ורופא. הוא מפרש שרקה "הסמוכה לפה.
מילותיו של שיר השירים הם משל ליחסים בין הקב"ה ובין עם ישראל. כמו כל ברית נישואין יש רגעים של התרוממות שהשתיים מתקיימים בעולם נפרד שיש שם רק שתיהם. בעולם האהבה מלא רגשות שמרוממות את תכונות של בן ובת הזוג בעיני השני. המשוררים כותבים בסגנון הזה. האהבה הפיוטית הזה ממשיל את המילים של התרוממות של הגבר האוהב את רעייתו היפה בנשים שרקתה יפה כמו רמון שהוא הפרי הכי יפה בין כל הפרות.
המפרשים מסבירים את המילים של שיר השירים ומחפשים את הנמשל בכל פסוק. בראש השנה אוכלים רמונים כסימן שנהיה מלאים מצוות כרמון. אומרים שלרמון יש שש מאות ושלש עשרה גרעינים כנגד תרי"ג המצוות. המנהג הזה מבוסס על התלמוד (ברכות דף נז עמוד א) שדורש את המלה "רקתך". הם אומרים שאפילו ריקנים שבכם מלאים מצוות כרמון. במשל מדובר על השבח של הדוד אל רעייתו. בנמשל הדוד הוא הקדוש ברוך הוא והרעייה היא כנסת ישראל. אם כן, הנמשל בפסוק "כפלח הרמון רקתך" היא איך המצוות שעם ישראל עושים גורמים לעם ישראל להתייפות כמו יופיו של רקתה של הרעייה.
בתקופה של המשנה חי אמורא אחד שפרק מעצמו עול תורה ומצוות. קוראים לו אלישע בן אבויה. בגלל הפקרתו של המצוות לא רצו חכמי המשנה לזכור את שמו והוא לרוב מוזכר כ"אחר". בהתחלה הוא היה מתעסק עם פילוסופיה יוונית בסוף הוא הגיע לגילוי עריות, חילול שבת וכו'. בנוסף לזה הוא לימד תורה לתלמידיו. רבי מאיר היה תלמידו הכי חשוב. רבי מאיר למד אתו גם אחרי ש"אחר" הפסיק לשמור תורה ומצוות.
תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. (חגיגה דף טו עמוד א)
היחסים הבעתיים בין רבי מאיר ו"אחר" נמשלו לאכילת רמון. "רבי מאיר רמון אכל קליפה זרק." (חגיגה ט"ו:) היחסים הללו גם נמשלו לתמרים שרבי מאיר אכל את הפרי וזרק את הגרעין. המהרש"א שחי בקרקא ופוזנא השט"ז (1555 למניינם) הסביר שבענייני הלכה היה רבי מאיר לומד את התורה וזורק את הפילוסופיה הפסולה של אחר לפעמים היה אוכל את התוך, דהיינו רמון. ולפעמים היה צריך כביכול מה שיש בחוץ וזה משל לתמר. כל זה בגלל אישיותו הבעיתי של "אחר" שהיה חכם ענק .
פירוש מיסטי הביאו תלמידיו של רבי יהודה אשלג ז"ל מדרשתו בראש השנה תש"ח (1948). הוא מחבר בין שתי הדרשות שרבי מאיר אכל את הרמון וזרק את הקליפה אם הדרשה שאפילו אנשים ריקנים של ישראל מלאים במצוות. הפרי שנקרא רמון קרוב למלה התרוממות. אומרים שהתרוממות של האדם הוא שמקרב אותו ללמעלה. התרוממות הוא בבחינת למעלה מן הדעת. לכן משיגים התרוממות בדרכים שונים מהשגת דעת וכדומה. אפילו אנשים שלכאורה ריקים מתורה ומצוות הם מלאים מצוות כמו שפרי הרמון מלא בגרעינים. לכן אמר הרב אשלג שמקום שהוא ריק בלי תוכן וישות ניתן למלאות אותו בהתרוממות. בכל רגע כל אחד יכול להתרומם על ידי שפיכות הלב אל הבורא יתברך. אדם ריק גם יכול להתפלל בכל עת שירצה בדיוק כמו צדיקים גדולים. כמו שהריקנות בא בלי הרבה לימוד ועבודה כן יבוא לאדם ריקן התרוממות. רגש הריקנות בעצמו גורם לעצמו להתפלל על התרוממות. כמה מקום ריק יש במקום של ריקנות? כמה שאדם מרומם את עצמו הוא ממלא מקום החלל בהתרוממות.
ובכן אם יקח רמון ויוציא את כל הגרעינים שהוא מוצא. ברגע שהוא יתחיל לפרק גם את הקליפה הוא תמיד ימצא עוד גרעינים. כמובן יהודי, שלכאורה, רחוק מעשיית מצוות תמיד מלא מצוות כרמון. וכן אדם פשוט שרואה רמון בחלומו יצפה למצוות.
בעלי המצודות שחיו בפראג ובגליציה בערך בשנת התקי"ד (מאה ה17 למניינם) אומר שרוב הגרעינים מוסתרים בפלח של רמון. ההסתרה הזאת "ממשיכים אהבה וחשק" וזה משל לשופטים שאינם מתפארים בחכמתם לפני אנשים. (שיר ו-ז)
הגן הקסום (http://milknhoney.co.il/culinaryjudaism/saffron.html) מלא בפרי מגדים. הגן נעולה עם בריח חזק. משום טעמי צניעות הריעה מזמינה רק את הדוד לבוא לגן ולהנות ממנו ולאכול שמה את פרי מגדיו. כל צמח יפה וריחני שנמצא בגן מעודד את החשק של הדוד לאהוב את רעייתו. בתוך הגן הקסום נמצא פרדס רמונים.
כתוב "שלחייך פרדס רמונים" (שיר ד-יג) כל שלב בגידולו של עץ הרימון מסמל יופי בפני עצמו. יש המפרשים את המלה "שלחייך" כ"שתיל קטן" המצודות אומרים "כן יקראו הסעיפים המתפשטים ויוצאים" המצודות גם אומר שהנמשל לשתלים האלה הם "שפרי בטנך המתפשטים ונשלחים יהיו מלאי חכמות כרמון מלאה בגרגירים.
רש"י אומר ש"שלחיך" מתכוון לשדה "בית השלחין" שאין לו מקור מים טבעי אלא צריכים להשקות אותו. וכן עץ של רימון גודל טוב במקום שהוא יחסית יבש. לפי רש"י הנמשל הוא שהשדה היבשה מצליח לגדל רמונים יפים שהם האנשים הקטנים בתוך עם ישראל שמרטיבים את מעשיהם הטובים כפרדס רמונים.
הכהן הגדול היה לובש בגדי פאר והדר בשעת העבודה בבית המקדש. אחד מן הבגדים היה נקרא האפוד. האפוד הוא בגד דמוי טלית קטן או פאנצ'ו על שוליו היו רמונים עשויות מחוטי יוקרה של תכלת, ארגמן ותולעת שני. הרמונים הצבעוניים הללו היו בין פעמוני זהב קטנים על שולי האפוד. צורת הרמונים דומים לפרי רמון בתחילת גידולו. הוא אינו עגול לגמרי אלא כמו ביצה (רש"י) שהנץ שלו יותר מפואר
חז"ל הרבו לדבר על רמונים ואפילו טרחו לפרש חלומות על רמונים הם אמרו: הרואה רמון בחלום, אם הוא קטן – עסקיו יפרו כרמון, אם הוא חלם על רמון גדול עסקיו ירבו כרמון, אם הוא ראה חצי רמון - אם תלמיד חכם הוא - יצפה לתורה, שנאמר +(שיר השירים ח) 'אשקך מיין הרקח מעסיס רמני', ואם הוא אדם פשוט - יצפה למצות, שנאמר +שיר השירים ד'+ כפלח הרמון רקתך. מאי רקתך - אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון. (ברכות דף נז עמוד א)
mailto:steve@gindi.co.il